אהבה וחסרונה בשלום בית

כל זוג , בפרט שהוא זוג נשוי לאורך ימים ושנים טובות. מתחיל בקשרי אהבה גדולים. החתונה היא ביטוי של קשר בין שני אנשים שמצאו אהבה. אומנם אמרו חז"ל "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות",  כלומר שכמו שהפרצופים של שני אנשים הם שונים אז כך גם הדעות שלהם בוודאי שונות.   ועל כן מי שעיניו בראשו והוא רוצה באמת לבנות בית שמושתת על יסודות של אהבה אמיתית שלא נכבית לעולם,  צריך לשים את העיקרון הזה לנגד עיניו.   כי זהו יסיד גדול במלחמה על שמירת האהבה בין בני הזוג.   כמעט כל אהבה בתחילתה היא אהבה התלויה בדבר.  כלומר אחד אוהב את רעהו מכיוון שמוצא בו איזה דבר אהוב, איזו מציאת חן וכו' אך בשלב מסויים בטל הדבר ובטלה האהבה,  כלומר או שבטל הדבר האהוב כי ברבות השנים מסתבר שהוא לא היה לנצח, או שבטל הרצון לאהוב את הדבר החיצוני הזה.   אבל הקב"ה הוא הרי מזווג זיווגים, ואין רע יורד מלמעלה,  ולכן וודאי שהמטרה של ההשגחה העליונה, הייתה שתהיה כאן אהבה אף גדולה יותר מקודם.  אהבה כזו שלא ניתן לכבות אותה באמצים חיצוניים וחולפים.  אהבה כזו שאין לה סוף וגבול.   אלא שהרצון העליון וההשגחה העליונה, גרמה לאדם לחפוץ במשהו ולאהוב אותו אהבה התלויה בדבר,  על מנת שיגלה שבתוך אותו עניין שכעת הוא חיצוני,  תתגלה פנימיותו וממילא תתגלה אהבה שאינה תלויה בדבר.   וכשאדם מבין שמה שהוא אהב באופן חיצוני היה רק ביטוי לדבר פנימי הרבה יותר, עליו לחפש את הדבר הפנימי הזה,  ולבקש עליו כמו אחר מטמון.  מכיוון שאם לא ימצאנו ישאר ללא כלום חלילה,  ואם ימצאנו אזי ימצא את משמעות חייו שטמונה בתוך אחת המתנות הגדולות ביותר שקיבל שהיא הבן זוג.   הדברים הללו יסודותם בהררי קודש ויש בהם סודות רבים ובהם שינה כל הזמן מלחמה בין המושגים  אהבה אמיתית לבין אהבה שקרית, ושורשיהם עמוק בנפש האדם.   אך המעשה הוא העיקר,  וצריך לידע נאמנה שכדי לעורר את האהבה הפנימית בבן הזוג חייבים בראש ובראשונה לעורר את האמת הפנימית ואת האהבה הפנימית שבליבנו.    ועל זאת נדון בע"ה בפרקים הבאים. http://rchimu.com